1-1 | שמי הלילה
1-1 | שמי הלילה
שמי הלילה זרועים דפוסים עתיקים.
יצורים רבים, ביערות ובמעמקים, הופכים את אירועי הלילה לסימני דרכים. הם עושים שימוש בכל נתון שאותו ניתן לקרוא בכוכבים: בסיבוב השמיים ובציר הנטייה, ברמזים גאוגרפיים האופייניים לאזורי זמן נתונים. הם עושים זאת זמן רב לפני שהיו פה אנשים. אבל כולם, בלא יוצא מן הכלל, אינם חושבים על השימוש שהם עושים; הם אינם פוקדים את השמיים בסמלים ואינם שוקעים על כך בהרהורים.
דפוסים עתיקים אלה, בשמי הלילה, משמשים את החיים כתמרורי הכוונה קדמונים הכתובים בכוכבים. תצורות הנצנוצים – מצפן לעדרים נודדים. הירח – אבוקה לחרקים ופנס למטילי מארבים.
החיים קוראים בכוכבים. חיפושיות זבל משתמשות ברצועת שביל החלב לשימור נתיב הכדוריות הקטנטנות שהן גוללות. ציפורים ליליות משתמשות ברגעיהם האפלים של השמיים השחורים, כדי לסנכרן את מסלול הנדודים עם ציר הסיבוב של גלגל הכוכבים. כלבי-ים מנווטים מסעות ימיים על פי דפוסיהם המוכרים של כוכבים בהירים ועשי הלילה תופסים כיוון עם הירח והכוכבים (ושאר הפנסים הליליים).
בני האדם אינם כאלה. אנשים מציירים את קבוצת הכוכבים של אוריון לפחות שלושים אלף שנים, על השנהב של ממותות מתות ועל קירות המערות. הם עוקבים אחר מופעי הירח ומסמנים תאריכים, בעצמות חרוטות ואבנים – אותם נשאו על גופם בנדודים – כבר לפני ארבעים אלף שנים. לוחות הירח הניידים, אשר שימשו אנשים בהגירות עונתיות ומסעות ציד ארוכים, מעידים על כישורים מתמטיים מובהקים. ההבנה כי מופעי הירח ותחלופת העונות הם שלבים מחזוריים הניתנים למעקב – ויש למנותם משום קביעותם – הייתה עבור אבותינו בסיסית ועמוקה. הם זיהו את הופעת העונות וקשרו את תצורות השמיים למאורעות מחזוריים כמו הבשלת פירות והפשרת שלגים.
בני האדם אינם כאלה. אנשים מציירים את קבוצת הכוכבים של אוריון לפחות שלושים אלף שנים, על השנהב של ממותות מתות ועל קירות המערות. הם עוקבים אחר מופעי הירח ומסמנים תאריכים, בעצמות חרוטות ואבנים – אותם נשאו על גופם בנדודים – כבר לפני ארבעים אלף שנים. לוחות הירח הניידים, אשר שימשו אנשים בהגירות עונתיות ומסעות ציד ארוכים, מעידים על כישורים מתמטיים מובהקים. ההבנה כי מופעי הירח ותחלופת העונות הם שלבים מחזוריים הניתנים למעקב – ויש למנותם משום קביעותם – הייתה עבור אבותינו בסיסית ועמוקה. הם זיהו את הופעת העונות וקשרו את תצורות השמיים למאורעות מחזוריים כמו הבשלת פירות והפשרת שלגים.
לפני שניים וחצי מיליון שנים הופיעו על האדמה ראשוני בני האדם. אבותינו היו יצורים אחרים. זוג ידיים פנויות ונטייה לנדודים הביאה אותם להישגים משונים; גחלים גוועות בלילות קרים שלחו מבטים סקרניים לחפש בכוכבים. תחת שמיים שקופים, נטולי ירח ועננים, רופדה קרקע בוצית בעשבים רכים וגלשו העיניים בשביל-החלב של אוקיינוס הכוכבים. הם סרקו את כיפת הזכוכית בין מבט למבט, בין שמירה לשמירה, והבחינו כי לא רק השמש והירח נעים – גם הכוכבים חוצים שמיים ונעלמים מאחורי אופק ההרים. לילה אחר לילה, עונה אחר עונה, הם זיהו בשמיים דפוסים נוספים שאינם משתנים. הם הכירו את ביטלג'וז וריגל באוריון, את וגה ודנב במשולש הקיץ ואת אלדברן וסיריוס בשמי החורף. עם כל שקיעת חמה, שנה אחר שנה, התמידו שמיים זרועים להניב פלאם לאבות הקדומים, עת נשבה שכל צעיר בקסמם של דפוסים. אבותינו התמידו לבהות בתצורות השמימיות, לילות ותקופות, שנים ויובלות, עד שהיו האורות הקלושים לדמויות ועצמים. הם מיפו בהתמדה את הסמלים ורקמו אגדות על גיבורים בכוכבים: על הדובה הגדולה, על הארנבת, הדרקון וקבוצת הבתולה.
סיכום
משחר ההיסטוריה מתבונן האדם בסדר הטבעי ותוהה על היותו חלק ממנו. הצורך לתפוש עצמו חלק מתוכנית גבוהה, סדר מטאפיזי בו נטועים שורשיו, העניק מובן לחובבי הדפוסים משחר הזמנים. בהרוויית הצימאון הזה יעסקו מיתולוגיות שבטיות וסיפורי עמים כשאיכויות מיתיות משמשות כהסברים. אבל כל עוד יישארו התהיות הללו פשוטות – יספיקו המיתוסים והאגדות.
¹ בְּלֶז פסקל (Blaise Pascal; 19 ביוני 1623 – 19 באוגוסט 1662) היה מתמטיקאי, פיזיקאי ופילוסוף צרפתי. עבודתו המוקדמת של פסקל הייתה במדעי הטבע; הוא הבהיר את מושגי היסוד של לחץ וריק וכתב בהגנת השיטה המדעית. ב-1654 עבר פסקל חוויה מיסטית בעקבותיה נטש את עבודתו והקדיש עצמו לפילוסופיה ולתאולוגיה. בתקופה זו כתב את "הגיגים" (Pensées').
² למידע נוסף: https://sservi.nasa.gov/articles/oldest-lunar-calendars/
Comments are closed.